<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקי"ג</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
ומה ששאלת לפי שאמרו בירושלמי לא תאכלו כל נבלה [דברים י"ד] לרבות את הריסוקין, ודג מרוסק מנא לן דאסור. אפשר דאתי במה מצינו, אלא שאותו ירושלמי לא ידעתי מה טיבו ולמה לן למילף מכל נבלה וכי מגרע גרעה נבלה מרוסקת מצירה ורוטבה וקיפה שנתרבו מהטמאים [ויקרא י"א], דגרסינן בפרק כל הבשר רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה אתא לקמיה דרבא אמר ליה אלה הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם. והוא הדין לרוטבן וקיפה של דגים דהכי דרשי בתורת כהנים [פ' שמיני] בדגים הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, ועיקר דרשא זו לרוטבן וקיפה, וצירן אגב גררא נקטיה דציר דגים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור אלא מדרבנן כדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין צ"ט ע"ב]. ועוד דאפילו גיעולי כלים שנתבשלה בהן נבלה אסרה תורה בכלי מדין.
